האם אימפקט ושוק חופשי באמת יכולים ללכת ביחד?האם קפיטליסטים הם חסרי לב? ומה אדם סמית היה אומר על זה?
קטע קצר מתוך “מדריך האימפקט לשמרן המבולבל” שהתפרסם בגליון אפריל 2022 של כתב עת “השילוח”
רבים מתומכי השוק החופשי נרתעים מלערבב בין שיקולים מוסריים ובין שיקולים עסקיים. לתפיסתם בכדי להצליח בעסקים עליך להיות קר לב וחסר רחמים, ולחשוב רק על כיצד להגדיל את רווחיך. אם אתה אדם מוסרי תוכל תמיד לתרום מכספיך לצדקה, אך אל תערבב בין הרגש המוסרי שלך לחושיך העסקיים.
אך במושגים היסטוריים, הנטייה הרווחת להפריד בין שיקולים כלכליים ומוסריים היא נטייה חדשה. נטייה זו קשורה בשתי מוסכמות המונחות בבסיס תפיסת העולם הקפיטליסטית הרווחת: הראשונה, כלכלה היא מדע, ועל כן כדי להצליח בעולם הכלכלי – יש לפעול באמצעות חישובים ואינטלקט ולא על פי הרגש והלב; השנייה, שחקנים רציונליים בשוק חופשי מוּנעים מאנוכיות וחפֵצים בתועלתם האישית לבדה, אלא שאנוכיות זו מגדילה את רווחתם של כל המשתתפים במערכת הכלכלית ולכן בקונטקסט כלכלי מדובר בצורת התנהגות חיובית. ברצוננו לערער על מוסכמות אלו, ולטעון שכלכלת האימפקט מאפשרת לממש עקרונות מוסריים במגזר הפרטי מבלי לפגוע בשוק החופשי.
התפיסה שלפיה כלכלה היא “מדע אמיתי” שיש לגשת אליו באופן זהה לזה המשמש במדעים המדויקים הפכה דומיננטית במהלך המאה ה-19. תפיסה זו גורסת כי כדי לזהות חוקים כלכליים מדויקים ולנסחם, מן ההכרח לשחרר את הכלכלה מכבליהם של אלמנטים חיצוניים כגון אידיאולוגיה, מוסר, מטפיזיקה או פוליטיקה, ולהשתמש בתצפיות אמפיריות, היסקים לוגיים וכלים מתמטיים. כדי לאפשר חישובים כאלה נדרש לתרגם את ההתנהגות האנושית לכדי נוסחה מתמטית. ההוגה הכלכלי ויליאם סטנלי ג’בונס טען שיש להתייחס אל כלכלה כאל:
“חישוב של העונג והכאב, התצורה שמדע זה, כפי שנראה, מחויב בסופו של דבר להגיע אליה”.1
על פי האסכולה של ג’בונס האדם הוא “הומו-אקונומיקוס”: יצור כלכלי החותר לפעולה מכוח חישוב הסיכוי לחוות תחושות עונג או כאב המתקבלות עם עשיית פעולות מסוימות. מניעים התנהגותיים – דוגמת חמלה או חיבור קהילתי – נעלמו מתיאור התנהגות החברה בתיאוריה הכלכלית; ואכן מאז המאה ה-19 ואילך, ערכים מוסריים ואידיאולוגיים נעלמו מדיסציפלינה זו. שיא של גישה כלכלית מפרידה זו הופיע בשנות השבעים של המאה ה-20 בהגותו של הכלכלן זוכה פרס נובל מילטון פרידמן, שגרס כי לחברות ציבוריות חובות אתיות מינימליות בלבד (למשל לפעול במסגרת האתיקה החברתית, כדי למנוע הונאה), ומעבר לזאת – חובתן המוסרית היא למָקסם רווחים.1
על בסיס הנחות אלו החלה להתפתח תפיסה מוסרית חדשה. אם הערך המנחה את החלטותינו בשוק החופשי הוא האינטרס האישי לבדו, ואם השוק משפר את רווחתם הכלכלית של הכול, אזי אנוכיות היא תכונה שאין לגנותהּ ושמא אף מעלה טובה שראוי לדבוק בה. יש שהגדילו לעשות ופסעו מעבר להצדקת האנוכיות כמועילה לאחרים. הפילוסופית איין ראנד מפורסמת כמי שהפכה את המצפן המוסרי וקבעה כי האנוכיות טובה בפני עצמה ואילו האלטרואיזם הוא בלתי מוסרי.2 על פי הלך חשיבה זה, כדי לצדד בשוק חופשי אין צורך לבחון כיצד הוא מיטיב עם החלשים בחברה, משום שדי בעצם העובדה שהוא מיטיב איתך, באופן אישי, כדי להצדיקו. אכן, מרבית המצדדים בשוק החופשי אינם מרחיקים לכת עד כדי היפוך מוסרי בנוסח ראנד; הללו מאמינים כי השוק החופשי והדאגה לזולת צועדים שלובי זרוע. אין מתאים מלהגן על תפיסה זו מאשר אבי השוק החופשי: אדם סמית.
סמית מוכר לציבור הרחב בעיקר בזכות ספרו ‘עושר העמים’ (1776) שבו הציג לראשונה מודל כלכלי של שוק חופשי מתפקד ואת הרעיונות של יתרון יחסי, חלוקת עבודה, כלכלה בינלאומית חופשית והיד הנעלמה. על בסיס זה, רבים משייכים לסמית את התפיסה הגורסת אנוכיות אנושית, אך האמת רחוקה מכך. כפי שכתב הכלכלן זוכה פרס נובל אמרטייה סן:
“חלקים אחרים מכתביו של סמית על כלכלה וחברה, העוסקים בתצפיות על סבל, בצורך בסימפתיה, בתפקידם של השיקולים האתיים, בהתנהגות אנושית ובייחוד בנורמות התנהגותיות הוזנחו באופן יחסי מכיוון ששיקולים אלה עצמם הפכו ללא אופנתיים בכלכלה”.3
ואכן, הגם שסמית זכה לתהילת עולמים על הגותו הכלכלית, הוא היה ראש לכול תיאורטיקן של הפילוסופיה של המוסר, וגאוותו הגדולה הייתה על חיבורו ‘תיאוריה של הרגש המוסרי’ (1751).4 את הסתירה לכאורה בין שני ספריו של סמית מיטיבים לתאר הציטוטים המנוגדים הבאים.
ב’עושר העמים’ כתב סמית:
“לא מטוב ליבו של הקצב, מבשל השיכר או האופה, מצפים אנו להניח אוכל על שולחננו, אלא מדאגתו של כל אחד מהם לענייניו הוא. אנו תולים תקוותינו לא באנושיותם אלא באהבה העצמית שלהם, ולעולם אין אנו פונים אליהם בדבר הצרכים שלנו אלא בדבר הטובה הצומחת להם מכך”.5
לעומת זאת ב’תיאוריה של הרגש המוסרי’ נאמר:
“ייראה לנו האדם אנוכי כאשר ייראה, עדיין נוכל להבחין בעקרונות הטבועים באופיו שבעטיים הוא מתעניין בגורלם של אחרים ובגללם אושרם של אחרים נחוץ לו, הגם שאין שום טובה הצומחת לו מכך לבד מהעונג שבדבר””.6
כיצד אפוא מיישב סמית את הסתירה בין האכפתיות של האדם כלפי הזולת במישור החברתי לבין האנוכיות שלו במישור הכלכלי? הנחת המוצא של סמית היא שהאדם מוּנע אומנם מתשוקות ורצונות אנוכיים, אך ביכולתו להתעלות מעל לתשוקותיו הראשוניות, באמצעות רגשות מוסריים, שליטה עצמית, איפוק ואמפתיה.7 מסחר הוא דינמיקה חברתית אשר מתרחשת בתוך חברה מתפקדת. בעיני סמית, תחילה מתקיימת החברה המוסרית שבה הדינמיקה בין בני אדם מושפעת מאמפתיה, ועל גביה מתפקד השוק החופשי שבו אנשים חופשיים לחתור לעבר האינטרס האישי האנוכי שלהם. האדם על פי סמית איננו “הומו-אקונומיקוס” המחשב איזו פעולה תניב לו את מרב התועלת, אלא הוא סוכן מוסרי המקבל החלטות המשרתות את האינטרס האישי שלו על בסיס קודם של שיקול מוסרי.8
אליבא דסמית, השוק החופשי עצמו מקיים מנגנונים המתגמלים אותנו על הבנת הזולת.9 את יצר הסיפוק העצמי מאזנת התחרות – הכופה עלינו להעריך נכונה מה אחרים רוצים ומה יספק את צורכיהם. אם נהיה חמדנים ונגבה מחיר מופקע, או נתעצל ונספק סחורה ושירותים ברמה נמוכה, התחרות תפנה את הביקוש למי שיֵדע להתגבר על תשוקות אלו ולקחת בחשבון את רצון הזולת.
סר רונלד כהן, אביהם של ארגוני מפתח רבים המקדמים השקעות אימפקט, טבע – בהשראת אדם סמית – את המונח “הלב הנעלם“. על פי כהן:
“אם אדם סמית יכול היה לחזות מדידת אימפקט, הוא עשוי היה לומר כי מדדי האימפקט הם הלב הנעלם של השוק אשר מנחה את היד הנעלמה. הטבע האנושי מוּנע גם על ידי אלטרואיזם, אמפתיה והוגנות – ולא רק על ידי מניע הרווח”.10
יוזמות כלכליות דוגמת השקעות אימפקט עולות אפוא בקנה אחד הן עם תפיסות מסורתיות הן עם תמיכה בשוק חופשי.
1 Milton Friedman. “A Friedman doctrine: The Social Responsibility of Business Is to Increase Its Profits”, The New York Times, September 1970.
2 “Altruism, Ayn Rand”, Stanford Encyclopedia of Philosophy, 2020..
3 Amaryta Sen, On Ethics and Economics, OUP Catalogue, 1999.
4 George Russell, “Adam Smith in His Time and Ours, by Jerry Z. Muller”, Commentary, 95.5 (1993), p. 60.
5 Adam Smith, The Wealth of nations, 1776, I.ii.2. התרגום לקוח מספרו של ג’רי מולר, האינטלקטואלים והשוק, מאנגלית: תומר זאב, תל-אביב: סלע מאיר, 2019, עמ’ 88.
6 אצל מולר, האינטלקטואלים והשוק, עמ’ 109.
7 Kendra Tully, “Adam Smith: Providing Morality in a Free Market Economy”, The undergraduate Review, 10 (2014), pp. 155–162.
8 שם.
9 Jerry Z. Muller, Adam Smith: In his Time and Ours – Designing the Decent Society, Princeton University Press, 1995.
10 Sir Ronald Cohen, “The invisible Heart of the Market“
רוצים לקרוא עוד? המאמר המלא זמין לקריאה חינם באתר כתב העת “השילוח”
במאמר שהתפרסם בגליון 29 של כתב עת “השילוח” מנתחים קרן בלומנטל ואביב רוזנמן את כלכלת האימפקט, הן במבט היסטורי והן במשקפי הפילוסופיה הפוליטית וקוראים לימין השמרני בישראל, אליו מכוון כתב העת, לקחת חלק בכלכלת האימפקט הצומחת.
